Please reload

Recent Posts
על הבלוג

גי'רפות לא רוקדות

תכירו את ג'ירלד הג'ירף, גיבור הספר 'ג'ירפות לא רוקדות', שכל חיות היער מלגלגות עליו כיוון שרגליו העקומות מפריעות לו להשתתף בתחרות הריקודים הגדולה של הג'ונגל.  

 

הספר שנפתח בציון נקודות החוזק של ג'ירלד - היותו חינני וגבוה עם צוואר ארוך וגמיש לצד הקושי שלו - רגליים נורא עקומות, מזכיר לנו עד כמה חשוב לשקף, לחזק ולשבח את נקודות החוזק של ילדנו (כמו גם את שלנו) שיכולות להיות עבורם עוגנים חיוביים ברגעים קשים.

 

דווקא כשג'ירלד אוזר אומץ לנסות לרקוד, כל חיות היער שרוקדות בהצלחה, מצביעות עליו, קוראות לו טיפש וצוחקות עליו. זהו רגע קשה ומשפיל עבורו. הוא מאמין להם ועוזב את המקום. זהו מקום אפשרי בעלילה לעצור ולשאול את הקורא הצעיר האם הוא מכיר מקרים שבהם ילדים צחקו על ילד אחר בעניין כלשהו והוא האמין להם ולא לעצמו. אנחנו לא נשאל את הילד שלנו אם הוא זוכר מקרים שצחקו עליו כי הדבר עשוי להרתיע אותו ולגרום לו להיסגר. בעוד שהדיבור על 'ילד אחר' ייתן לו את המרחב הבטוח להרגיש שהוא יכול לענות בחופשיות מבלי להרגיש מאוים. צעד זה יכול להוביל בשלב מאוחר יותר לרגע שבו הילד יודה בפנינו שגם הוא עבר השפלה דומה, אך אל לנו לחלץ זאת ממנו אלא כשזה מגיע ממנו. 

 

 

 כשג'ירלד עוזב את המקום לבד, נעלב ודומע, הוא פוגש בהליכתו את הצרצר שראה את הכל מהצד. הצרצר מסמל ע"פ מילון הסימבולים ובהקשר שלנו את מציאת הדרך החוצה מהאפלה דרך הליכה בעקבות השיר האישי, ומלמד את עוצמת השיר בעתות חשכה (לרוב זוכרים את הצרצר כטיפוס בטלן וחסר דאגה מהמשל המפורסם של איזופוס). הוא אומר לג'ירלד: "ידידי, אל תהיה כה מוטרד, לפעמים, אם אתה מיוחד ושונה אז דרוש לך שיר מיוחד." והוא מנחה אותו להקשיב היטב לצלילים שבטבע ולנגינת הירח - "... זו אינה מנגינה ששומעים באוזניים אלא רק בדמיון ובלב." הצרצר למעשה מכוון ומנחה את ג'ירלד להקשיב לעצמו, למצוא את המנגינה האישית שלו שתאפשר לו להתגבר ולעשות את שהוא מתקשה.

 

לאחר מסע זה, ג'ירלד חווה תיקון כשהוא חוזר אל הנשף לרקוד וכל חיות היער מתפלאות ממנו ורואות בו את הרקדן המקסים מכולם. במרבית המקרים נקפיד לבחור בביבליותרפיה סיפור שלא רק מפגיש אותנו עם קושי אלא גם מציע תיקון חיובי. 

 

 

כשהחיות מבקשות מג'ירלד לגלות את הסוד: "...איך זה קרה שג'ירף שכמוך לפתע יודע לרקוד?" ג'ירלד עונה: "זה פשוט עד מאוד, צריך רק למצוא מנגינה אהובה והגוף מעצמו כבר ירקוד." למרות שבביבליותרפיה אין חוקים ונוסחאות, אפשר להניח בזהירות המתבקשת כי היכן שמופיע בטקסט סימן שאלה הרי שיש לנו סימן שמאפשר לעצור ולשהות ולבקש מהילד לנסות לענות מה התשובה לדעתו - בטרם נמשיך בקריאה. כך יש סבירות רבה יותר שהתכנים שיביא הילד בתשובתו יהיו מעולמו הפנימי ולא מהמצוי בטקסט. וזו הרי אחת מהמטרות שלנו - לאפשר לילדנו לבטא ולעבד את התכנים המעסיקים אותם בעולמם הפנימי ולהנגיש אותם אלינו בשפתם. מבחינה ביבליותרפית אין המטרה לבדוק אם הוא יודע לחזות נכון מה עתיד להתרחש בסיפור. הבנת הנקרא היא אמנם תנאי לאפשרות לעבוד עם הסיפור אך לא מטרתנו. אגב, גם סימן קריאה שמופיע בטקסט עשוי לזמן לנו אפשרות להפוך אותו לסימן שאלה, להטיל ספק בקביעה - ובכל מקרה לקיים סביבו דיון ולא לקחת את הדברים כמובן מאליו. בדרך זו נעודד את ילדנו להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם. ממש כשם שבסוף הספר אנו מגלים שבניגוד לשם הספר - ג'ירפות דווקא כן יודעות לרקוד!

 

אז מהי אותה מנגינה אהובה שעלינו למצוא כדי שנוכל לרקוד? ומהו אותו ריקוד?

הריקוד יכול לבטא תנועה, שמחה, אופטימיות, שינוי, חיוניות, חיים בקצה האחד של הרצף לעומת היעדר תנועה, עצב, פסימיות, נוקשות, קיבעון, ומוות בקצה השני של הרצף. למעשה המסע של ג'ירלד עובר על רצף זה שעמו גם אנו מקיימים דיאלוג בחיי היומיום. ובמסע על הרצף הזה הוא מוצא לבסוף את המנגינה שמאפשרת לו לרקוד. לכל אחד מאיתנו יש מנגינה מסוימת או שיר מסוים שמלווה אותנו במשך תקופה, זהו ה - theme song ('שיר חוזר') שלנו - שאנחנו שומעים אותו שוב ושוב, גם אם רק בראשנו, שרים או מזמזמים אותו. הוא לא סתם "נדבק" בנו - הוא משקף ומהדהד את הנושאים שמעסיקים אותנו באותה תקופה. לטקסטים ולמנגינות אלה נהוג לתת מקום בטיפול הביבליותרפי ולברר אותם.     

 

בקריאה פנימית, תוך-נפשית של הסיפור, נוכל לראות בחיות האחרות את הקולות הפנימיים שבתוכנו שצוחקים על עצמנו, על חולשותינו, ושמטילים ספק בכוחנו וביכולותינו. הצרצר לעומתם מייצג את הקול הפנימי שבנו שמכיר בייחודיות שלנו - במנגינה שלנו. מעניין להיזכר כיצד כילדים מאוד רצינו להיות כמו כולם וחששנו להיות יוצאי דופן, ואילו בבגרות דרך תהליך ההתבגרות למדנו להבין שהערך המוסף שלנו, שמה שיש לנו להציע לעולם הם בדיוק אותם מקומות שבהם אנחנו שונים זה מזה. ייחודיים.

  

אני עבדתי עם ג'ירלד הג'ירף בקליניקה עם ילדים שהתאפיינו בגמלוניות (קלאמזיות) או שסבלו מביטחון עצמי נמוך בהשוואה לאחיהם או חבריהם שנתפסו כמוצלחים יותר ביחס אליהם. הכוונה הייתה לתת מקום לקושי של הילד מחד ולהעצים את החוזקות הקיימות שלו מאידך.

הספר מאפשר לעבוד על מגוון נושאים וקשיים: דימוי עצמי שלילי, ביטחון עצמי נמוך, גמלוניות, ביישנות, שונות, בדידות, פיתוח קשב פנימי, ציפיות ואכזבות, התגברות על מכשולים ומימוש עצמי.  

 

כפי שנכתב על כריכתו האחורית של הספר, ג'יילס שכתב את הסיפור הזה "...השתכנע שאם חיה גמלונית שכזו יכולה להפתיע בתנועות יפות כל-כך, הרי שגם אנחנו יכולים לעשות דברים שאחרים לא מצפים מאיתנו, אם רק נקבל מעט עידוד." 

עבודה ביבליותרפית נכונה עם ספר זה יכולה לחזק את ביטחונו העצמי של הילד כמו גם את ביטחוננו, שהרי כולנו ילדים. 

 

הספר 'ג'ירפות לא רוקדות', מאת ג'יילס אנדריאה, עם איוריו של גאי פרקר-ריס, תורגם לעברית ע"י אורה איל, ויצא לאור בהוצאת אגם. הספר גם זכה בעבר לעיבוד בימתי כהצגת ילדים.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקבו אחריי

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags
Please reload

Archive

ברוכים הבאים!

אם הגעתם לכאן אז כנראה שאנחנו חולקים אהבה משותפת גדולה לספרי ילדים. קריאה בספר ילדים טוב יכולה להיות מדיטציה של ממש. בין הריצות, הסידורים והקניות תעשו לכם נוהג - כנסו לחנות הספרים שבקניון ותקראו ספר אחד ותראו איך הילד שבכם מתעורר לחיים. הפוסטים המתפרסמים בבלוג זה נועדו לתת להורים המלצות לספרי ילדים בעלי פוטנציאל לריפוי של מגוון קשיים רגשיים, התנהגותיים, חברתיים ולימודיים - הכוונה ראשונית לקריאה רגשית - ביבליותרפית, על מנת להפיק את המיטב מהקריאה המשותפת לילד ולהורה. אני מאמין  כי הורה שקורא את הספר לילדיו לאחר שהבין את נקודות החיבור הרגשיות  שהספר מזמן לילדו ולעצמו, יכול להעניק לילדו קריאה רגשית מעשירה ומיטיבה יותר.  ספרים טובים מהדהדים בנו עוד זמן רב לאחר שסיימנו לקרוא בהם ומחוללים בנו שינויים, מרחיבים את הנפש ואת הדעת. הפוסטים אינם מהווים תחליף לעבודה ביבליותרפית מעמיקה עם איש מקצוע. ואינם מתיימרים להציע פרשנות פסיכואנליטית או ספרותית. הבחירה בספרים הנסקרים כאן נעשית משיקולים מקצועיים - ביבליותרפיים בלבד ובשום אופן לא מסחריים.  

קריאה מהנה,

איתן.

  • Facebook Black Round